ביום 24.11.2020 התקבל בביהמ"ש המחוזי פס"ד בעניין מר שישא (ע"מ 19192-10-18) (להלן המערער). בערעור נקבע כי שירותים לתיירים, שברגיל הם נלווים לבית מלון, הרי משניתנו באופן עצמאי חיצונית למלון – יחויבו במע"מ בשיעור מלא.
המערער עוסק במתן שירותי כביסה, סידור החדר ואספקת מזון ושתיה לתיירים, בעלי משפחות מהמגזר החרדי, המגיעים לישראל מחו"ל ומתארחים בדירות אותן הם שוכרים באופן עצמאי.
המערער מפרסם את עצמו בארץ ובחו"ל באופן עצמאי ונראה כי השירותים שהוא נותן, ניתנים במנותק וללא תלות במשכיר הדירות או בשרותי הלינה (הוא לא פועל מטעם המשכיר). התשלום למערער משולם ישירות ע"י התייר.
המערער טען כי על ההכנסות חל מע"מ בשיעור אפס, לפי סעיף 30(א)(8)(א) לחוק מע"מ, כשירותים הניתנים לתייר אגב לינה, אף אם הם ניתנים ע"י צד ג' ולא ע"י בית המלון.
מנהל מע"מ טען ראשית, כי הדירות הללו, אינן כלל בגדר מלון, משלא נרשמו בעלי הדירות כ"עוסק מורשה" במע"מ. שנית טען, כי בכל אופן על שרותי המערער יחול מע"מ מלא, משלא נתנו השירותים ע"י המלון, אלא חיצונית לו.
בסוגיה הראשונה קובע ביהמ"ש כי דירה שמתאימה ללינה של 5 אנשים לפחות, בהתאם לגודלה (וכמובן, משמשת לאירוח בו מלינים בדר"כ בתמורה), עונה להגדרת "בית מלון", שבסעיף 1 לחוק מע"מ. כלומר, התנאי הפיזי, הוא התנאי הנדרש. בענייננו, עובדתית- כך נראה, הטענה לא הופרכה, וכך נפסק.
טענת מנהל מע"מ לפיה נדרש תנאי נוסף והוא שבעל הדירה יהיה רשום במע"מ כעוסק מורשה, נדחתה, משאין לה כל ביסוס. הדבר אף משתמע מהוראת פרשנות 2/97, ולכל היותר בעל "מלון" כאמור, שלא נרשם כעוסק מורשה, עובר על חוק מע"מ, אך אין בכך לשלול את מעמד הנכס, כמלון.
(לעניין חבויות מע"מ ורישום במע"מ של בעלי צימרים ודירות המושכרים לז"ק, לרבות האפשרות להירשם כעוסק פטור, ראו גם מבזק מס' 734 מיום 24.5.2018).
בסוגיה השנייה – נדונו סוגי השירותים וזהות נותן השירותים הנלווים לבית מלון:
תקנה 12ב לתקנות מע"מ קובעת: " אלה יהיו השירותים הנוספים לעניין סעיף 30(א)(8)(א) לחוק, ובלבד שניתנו לתייר בבית המלון שבו הוא לן מאת בית המלון…" (השירותים כוללים: אספקת מזון ומשקאות, שימוש בבריכה, שירותי כביסה וכו').
(ביהמ"ש מציין כי אמנם לא נכללו שירותי סידור החדר וניקיון, בתקנה, כיוון שהמחוקק הניח שהם חלק משירותי הלינה, אך לא ניתנת לעובדה זו חשיבות בפסק).
בסוגיה זו קובע ביהמ"ש נחרצות כי נדרש שהשירות יינתן ע"י בית המלון, לרבות ע"י צד ג' מטעם המלון, ובלבד שהחיוב המפורט והתשלום ישולם לבית המלון!
קביעה זו תואמת את מגמת המחוקק לצמצם את תחולת סעיף 30(א)(8) לשירותים הניתנים ע"י בית המלון, אגב לינה של התייר בו. וכך, כידוע, תייר הסועד במסעדה הסמוכה לבית המלון, יחויב במע"מ מלא, וביהמ"ש מחדד שכך גם יהיה, אם יזמין מאותה מסעדה ויאכל את הארוחה בבית המלון. לעומת זאת אם יאכל במסעדה של בית המלון, יחויב במע"מ אפס.
תייר המקבל שירותי כביסה ממכבסה הסמוכה לבית המלון יחויב במע"מ מלא ואם יקבל שירותי כביסה מבית המלון, יחויב במע"מ אפס, גם אם בית המלון ישתמש בשירותי המכבסה הסמוכה לכביסת בגדי התייר (כקבלן משנה). במקרה זה בעל המכבסה יחייב במע"מ את בית המלון שמצדו יתקזז על אותו מע"מ – אך מנגד יחייב את התייר במע"מ אפס.
זהות נותן השירותים כמו זהות מקבל השירות, היא הקובעת בעניין הנדון.
הערעור נדחה.
באופן מעשי וכהנחיה לפעולה נדגיש כי לדעתנו התוצאה הייתה שונה, לו פעל המערער כקבלן משנה של בעלי הדירות זה היה מקבל את התשלום מבעלי הדירות ולא ישירות מהתיירים. אמנם בתוואי זה היה מחייב את בעלי הדירות במע"מ, אולם אלו היו יכולים לקזז מע"מ זה, ככל שירשמו כעוסקים מורשים, ומחייבים את התיירים במע"מ אפס, גם על שירות זה.
פעולה באופן זה היא אינטרס זהה לשלושת הגורמים – נותן השרות, בעל ה"מלון", והתייר.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
שיתוף:
